עולם בלי סוף למעריצי ג'יין אוסטן



ה-IT ידוע באופן עולמי שג'יין אוסטן כתבה מעט מדי. במשך שנים, מוציאים לאור ביקשו לנצל את הכמיהה לפרוזה נוספת של אוסטן עם זרם קבוע של סרטי המשך לששת הרומנים שהושלמו בלבד. רבים מה''משכים'' הללו, באופן לא מפתיע, נמצאו חסרים על ידי חסידי אוסטן ומבקרי ספרות כאחד.



כעת, עם פלטפורמת פרסום עממית זמינה, ג'נייטס, כידוע מעריצי הסופר האנגלי, פנו לאינטרנט כדי להרחיב את יצירתה של המחברת בעצמם, ויצרו ספריות מקוונות של מאות סיפורים בהשראת הרומנים שלה.

סיפורים אלו הם דוגמה לתופעת רשת נרחבת המכונה Fan fiction, או פאנפיק, כתיבה יצירתית המשתמשת בדמויות קיימות. רוב הבדיון הזה צומח מתוכניות טלוויזיה מדע בדיוני (סיפורי 'מסע בין כוכבים' בלבד מונים עשרות אלפים). אבל יצירותיו של אוסטן מייצגות את הספרות הקלאסית היחידה שנותנת השראה לאוסף נכבד של ספרות מעריצים מקוונת, אמרה קארן ניקולס, שמנהלת אתר אינטרנט מקיף בנושא (members.aol .com/ksnicholas/fanfic/index.html).



את שתי הספריות הגדולות ביותר של ספרות מעריצים של אוסטן ניתן למצוא ב-Austen.com (austen .com) וב-The Republic of Pemberley (www.pemberley.com), אתרים לא מסחריים המוקדשים לכל מה שנוגע לג'יין.

הוצעו מספר הסברים מדוע אוסטן, שמת בווינצ'סטר, אנגליה, בשנת 1817 בגיל 41, העניק השראה לפיצוץ כזה של כתיבה של מעריצים. אן האקר, המייסדת של Austen.com ומהנדסת מבנים במיניאפוליס, מצביעה בראש ובראשונה על המחסור בפרוזה של אוסטן.



'סופרי פאנפיק אינם טוענים שהם מסוגלים להגיע לפסגות הספרותיות של מיס אוסטן', אמרה. ''אבל אנחנו מרגישים צורך להרחיב על העולם, הדמויות והסיפורים, שהיא יצרה. פשוט אין מספיק מילים של ג'יין אוסטן עצמה כדי לקרוא, אז אנחנו כותבים את שלנו.''

מחברי פאנפיק רבים מצטטים גם את הסגנון המאופק והנטייה של אוסטן להשאיר סצנות ביקורתיות בחוץ (ב'גאווה ודעה קדומה', הצעת הנישואין השנייה של דארסי לאליזבת בנט אינה מתוארת, למשל) כדרבנים ליצירתיות שלהם.

'הטבע המרומז של הכתיבה של אוסטן מתנגש עם הרגישויות והרצונות המודרניים שלנו למפורש', אמרה גב' האקר. ''כשג'יין אוסטן לא הצליחה לכתוב על הדברים האלה, אנחנו מרגישים נאלצים לעשות זאת במקומה''.

לורי קפלן, פרופסור לאנגלית ב-Goucher College בבולטימור ועורכת של Persuasions, כתב עת אקדמי שפורסם על ידי אגודת ג'יין אוסטן של צפון אמריקה (www.jasna.org/pol01/index.html), אינה מעריצה של סרטי המשך של אוסטן, פורסם או אחרת. עם זאת, היא רואה כיצד הם יכולים לנבוע באופן טבעי ממה שהיא מכנה 'אי-הסוף' של אוסטן.

'הסיכומים שלה בסוף הרומנים שלה לעולם אינם ארוזים בצורה מסודרת כמו אלה של סופרים אחרים באותה תקופה', אמר פרופסור קפלן. ''תמיד נרמזים על שינויים וצרות - זה כמעט סאטירי - והסיפור לא מוקרן רחוק מאוד אל העתיד. זה גורם לקורא לרצות לדחוף את זה הלאה''.

רוב מחברי הפאנפיק כנראה יסכימו עם אן רידברג, ספרנית באורברו, שבדיה, וסופרת פאנפיק פורה, שהנפח העצום של ספרות המעריצים של אוסטן הוא רק הוכחה נוספת לחומר העשיר שהיא השאירה לקוראיה לבנות עליו דמיונות. ''

שני אתרי האינטרנט של אוסטן מייצגים שתי אסכולות לספרות מעריצים. הסיפורים של הרפובליקה של פמברלי מנסים לחקות יותר את סגנונו של אוסטן עם עלילות שנשארות 'בתקופה' או נאמנות לאנגליה של תקופת הריג'נסי. הם נעים בין סרטי המשך פשוטים ו''סצנות חסרות'' (אלו שהקוראים היו רוצים שהיו ברומנים) לסיפורים חוזרים מנקודות מבט של דמויות שונות וסיפורים המחקים את סגנונו של אוסטן מבלי להיות המשך או השלמה של כל מקור ספציפי.

Austen.com, לעומת זאת, מאפשר פרשנויות פנטסטיות יותר, כמו סיפורי ''קרוסאובר'' שבהם דמויות אוסטן מתערבבות עם אלו מרומנים אחרים או אפילו דמויות טלוויזיה מודרניות כמו באפי קוטלת הערפדים. סיפור אחרון בהשראת ''גאווה ודעה קדומה'', למשל, התרחש בדרום קדם הבלום. ''זו הייתה ליזי השחורה הראשונה שלנו!'' נאנחה גב' האקר בשמחה.

סיפורים המבוססים על ''גאווה ודעה קדומה'' שולטים בשני האתרים, ולא רק בגלל שזו ללא ספק היצירה האהובה ביותר של אוסטן. מחברי פאנפיק רבים מתארכים את העניין שלהם בכתיבת סיפורים בהשראת אוסטן לשידור בארצות הברית ב-1996 של עיבוד של ה-BBC לרומן ההוא, בכיכובם של קולין פירת' וג'ניפר אהל.

'השידור הזה הוציא הרבה אובססיביות מעבודות העץ', אמרה מירטה רובנס, מייסדת הרפובליקה של פמברלי ועורכת הטכנולוגיה והתפעול בהוצאת Harvard Business School בבוסטון.

קרולין עשו, מחברת של יותר מ-20 סיפורי פאנפיק ומזכירה של כתב עת לכימיה בהוצאת אוניברסיטת וירג'יניה, הודתה שהיא מצאה את עצמה מייחלת שתוכל לראות את הדיאלוג שלה מופעל על ידי מר פירת' וגב' אהלה. 'לא פעם אני חושבת, 'לו רק יכולתי לראות את זה בתסריט'', היא אמרה.

כמו רוב חבריה לסופרי הפאנפיק, הגב' עשיו מגבילה את הכתיבה היצירתית שלה לספרות מעריצים של אוסטן ויש לה מעט יומרות שהסיפורים שלה ימצאו קהל רחב יותר, ופחות יעוררו את העניין של מוציא לאור מסחרי. במובן מסוים, היא אמרה, פרסום הסיפורים שלה בפמברלי היה כמו לפרסם אותם. ''זה חושף את עצמך להרבה אנשים'' אמרה, ''מאחר שיש הרבה אורבים'' אנשים שקוראים את ספרות המעריצים אבל לא מפרסמים עליה תגובות.

בעוד שהקהל של שני האתרים קטן במונחי נטו הכוללים, הוא נשאר יציב. Austen.com מושך כמעט 30,000 צפיות בעמודים בשבוע, וכ-25% מאלה מייצגים אנשים שמסתכלים על הלוח שבו מתפרסמים סיפורי הפאנפיק, אמרה גב' האקר. לרפובליקה של פמברלי יש קהל גדול יותר, עם מיליון צפיות בדפים באזור המעריצים שלה מדי שנה, אמרה גב' רובינסון.

רוב מחברות הפאנפיק הן נשים, ובמקרה של אוסטן הפאנפיק, כמעט כולם כן. גב' רובינסון הציעה שזה בגלל ש''רוב ספרות המעריצים היא רומנטית''.

'הכותבים נמשכים להיבט היחסים', היא המשיכה. ''כמו כן, אוסטן לא כתב סצנות לגברים - אנחנו אף פעם לא מבינים את נקודת המבט של דארסי, למשל - אז אולי זה קשור לזה''.

ביל פריזמה, מתכנת מחשבים באוק פארק, אילינוי, הוא אחד מקומץ גברים שתורמים ל-Austen.com. 'ייתכן שהבחינה של אוסטן על ריקוד ההזדווגות הובילה כמה גברים להסיק באופן שקרי שהיא סופרת רומנטית ולכן לא רוצים שום קשר איתה', אמר בדואר אלקטרוני. ''או אולי גברים נבהלים להצטרף לפעילות שנשלטת כל כך על ידי נשים, למרות שמעולם לא מצאתי בכך גורם מרתיע מיוחד''.

דיאנה ברצ'לס עשויה להיות הסופרת הפאנפית היחידה של אוסטן שפרסמה את עבודתה. גב' ברצ'לס, שמעריכה רומנים עבור אולפן הסרטים של האחים וורנר מביתה בסנטה מוניקה, קליפורניה, החלה לפרסם את ספר ההמשך שלה ל''אמה'' בשם ''בהגנה על גברת אלטון'' לאקדמאית- רשימת תפוצה מכוונת באינטרנט המוקדשת לאוסטן. בסופו של דבר הוא פורסם על ידי אגודת ג'יין אוסטן להפצה באחד מהכנסים שלה, וגב' בירצ'לס מתכננת המשך לסרט ההמשך.

גב' ברצ'לס מאפיינת את ספרות המעריצים ב-Austen.com ו-Republic of Pemberley הבלתי-אקדמית המובהקת כ''סיפורת רומנטית קצרה - כיף לעשות, בילוי'', וזו הערכה הוגנת של רוב הסיפורים. יותר מדי מתייחסים לדארסי, באופן לא מתאים, כפיצוויליאם ומשתמשים יתר במילים שנחשבות להעניק טעם של ריג'נסי, כמו ''באופן מוגזם'' (כמו ב''אני מאוד שמח לראות אותך כאן, פיצוויליאם''). והסיפורים נוטים לרומנטי יתר על המידה, תלונה המופנית לרוב על רבים מהמשכים שפורסמו.

עם זאת, כמה מהסיפורים הרציניים יותר מהנים בגלל המאמצים שלהם לחשוב על סצנות חסרות ולקבל פרטים תקופתיים בדיוק כמו שצריך.

סיפורים אחרים מציגים דמויות שמתגלות כה פופולריות עד שהן מתחילות להופיע בסיפורים של כותבי פאנפיק אחרים. כמה מחברים משחקים משחקים אינטלקטואלים, משלבים דיאלוג מהרומנים בפועל, או מסווים דמויות קיימות של אוסטן ומאתגרים את הקוראים לזהות אותן.

היכן שחלקם עשויים לראות היבריס בכל ניסיון לחקות את אוסטן, גב' רובינסון מ'הרפובליקה של פמברלי', טוענת שסיפורת המעריצים הטובה ביותר מודעת מאוד לאוסטן.

''זה לא משתמש בה רק כרכב'', אמרה גב' רובינסון, ''אלא עושה כבוד לעבודתה''.

בין אם היבריס או הומאז', עושר הפאנפיק עשוי בהחלט להוכיח, במילותיה של גב' רידברג, ש'הרומנים של אוסטן יכולים לשאת כל מידה של חובבנות צרורה ועדיין להישאר לא מלוכלכים, להישאר פיסות השנהב המעודנות והמלוטשות היטב שהיא הציגה לנו פעם. .''